That the traditions of the Talmudists abound with the most absurd and incredible stories, is a matter of notoriety. But when a Talmudist is pressed with any one of these, as a proof that the oral law is not from God, he has a ready answer. It is an allegory, and contains the most profound and mysterious wisdom. It would be very easy to show from the books printed in Jewish-German, for the edification of the women and the unlearned, and where the legends are related as undoubted matter of fact, that this is a mere evasion. But we have other evidence that is indisputable. The Liturgy of the synagogue alludes to many as to authentic history, and we would not believe any one who should dare to assert, that the Rabbinists, in prayer, utter with their lips, what they do not believe in their heart. In the Pentecost prayers, from which we have already quoted, we find allusion to an anecdote recorded of Adam, תכלית כל פועל רום ותחתונים , שביעי לימים הנמנים , ראשון למקראי זמנים , קדוש לאדוני האדונים , צבי קודש שבת שאננים , פדה מדין יציר מלפנים , ענתה שירה וכפרה פנים ׃ Which D. Levi thus translates, “It (the Sabbath-day) is the end of all work above and beneath; it is accounted the seventh among the days; the first convocation of seasons; holy to the Lord of hosts; a glorious holy Sabbath to those who rest thereon; it redeemed the first created man from judgment; he chanted a song, and appeased the wrath of God.” (fol. 81.) Here two important circumstances, not mentioned by Moses, are alluded to. First, that the Sabbath redeemed Adam from judgment, and secondly, that his song appeased the wrath of God. They are found in the traditions of the rabbies at full length, and are related as follows:— בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדם הראשון בגן עדן והיו מלאכי השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לגן עדן ובין השמשות בערב שבת גורש ויצא והיו מלאכי השרת קוראין עליו ואומרין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו . כבהמה נדמה אין כתיב אלא כבהמות נדמו שניהם . בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון אמר לפניו רבון העולמים בששת ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קרושתי וזו היא ברכתי שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו . ובזכות יום השבת ניצל אדם מדינה של גיהנם וראה אדם כחה של שבת אמר לא לחנם ברך הקב׳׳ה את השבת וקרש אותו התחיל משורר ומזמר ליום השבת . שנאמר מזמור שיר ליום השבת . ר׳ ישמעאל אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשכח בכל הדורות עד שבא משה וחדשו וגו׳ ׃