“At the hour in which Israel take their horns, and sound before the Holy One, blessed be He, He rises from the throne of judgment and sits on the throne of mercy, as it is written, ‘The Lord, with the sound of the trumpet’ (Ps. xlvii. 5); and he is filled with mercy towards them, and has pity upon them, and changes the attribute of judgment which was against them into mercy. When does this happen? In the seventh month.” (Vaijikra Rabbah, sect. 29.) This then is one of the means whereby the rabbies try to quiet a guilty conscience. If true, it would no doubt be very convenient for a man who has spent the year in iniquity, and who has not repented, and does not intend to repent, to get rid of all his sins by blowing a horn on the new year, and thus turning God’s wrath into mercy. But it is a statement altogether opposed to the Word of God, and derogatory to his character for mercy and for justice. No mere ceremonial act can atone for sin, neither does God need the blowing of a horn to remind him of mercy. To suppose, that such a miserable ceremony can stop God in his course of justice, and make him reverse his determinations, is to deprive him of all the attributes of Deity, and to represent him as exceeding in imbecility the weakest of all the sons of men that ever occupied the judgment-seat. And yet this most absurd and unscriptural hope is not merely a rabbinic legend, or an allegory, but is in the prayers of the synagogue gravely inserted as a devout petition:— תחנה לתוקע לפני התקיעה , יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי אלהי השמים ואלהי הארץ אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא שתשלח לי המלאכים הקדושים והטהורים נאמנים משרתים ונאמנים בשליחותם חפצים ורוצים לזכות את ישראל ואת המלאך הגדול פצפציה הממונה להוציא זכיותיהן של ישראל בעת שהם תוקעין בשופר ואת המלאך הגדול תשבש הממונה להשמיע זכיותיהן של ישראל ולהבעית השטן בתקיעתם ואת השרים הגדולים הממונים על השופר אנקתם פסתם ומלאכים הגדולים הדרניאל וסנדלפון הממונים על תקיעתנו המעלים תקיעתנו לפני כסא כבודך ואת המלאך שמשיאל הממונה על התרועה ואת המלאך פרסטא הממונה על קשר׳׳ק להיותם מזומנים בשליחותם להעלות תקיעתנו לפני הפרוכת ולפני כסא כבודך והמלא על עמך ישראל ברחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותעלה תקיעתנּו לפני כסא כבודך וכו׳ ׃