The following Hebrew Shtar was adduced by the learned John Selden, of the sixteenth century, in order to prove that the title “Sir” was considered part of the possessor’s name, so that the Jews of England retained it in their contracts without translating it. אני החתום מטה מודה הודאה גמורה שפטרתי ומחלתי לשי׳ אדאם משטרטונא וליורשיו ולבאים מחמרו כל מן תביעה ועיעור שיש לי ושיכול להיות ליער המלון כשטנמירא הקטנה בפלך מידלשצע שהאדם הנקו׳ מחזיק זאת לדעת בקרקע ובאהו ובמרעה ובאגם עם כל האפורטניציע שמקדם היה לשי׳ אשטייבוא מקינדוט בכן שלא אני ולא יורשי ולא שום אחר בעבורי יכולין לתבוע או לערער על שי׳ אדאם הנקו׳ או על יורשיו או על הבאים מכחו על המלון הנקו׳ עם כל האפורטניצע הנקו׳ בעלילת שום חוב שהיה אשטייבנא הנקו׳ חייב לי או לשום יהודי אחר מבריאת עולם עד סופו ואם שום יהודי בעולם יבא לתבוע או לערער על שי׳ אדאם הנקו׳ או על יורשיו או על הבאים מחמרו על המלון משטנמירא הנקו׳ עם האפורטנצע הנקו׳ בעלילת שום חוב שהיה אשטייבנא מקינדוט הנקו׳ חייב לי או לשום יהודי אחר בעולם מבריאת עולם עד סופו עלי ועל יורשי בתראי להגינם ולהצילם ולפוטרם נגד כל המעיערים וזאת התמתי היים דניקול The above _shtar_, or starr, was very indifferently copied by Selden, and so badly transcribed by Dr. Tovey, that a reference to the original became absolutely necessary, and which was after a little trouble obtained. The original has also a Latin note as follows:―― “Istud starrum fecit Hagm. fil. Magistri de London, Domino Adæ de Stratona, de acquietantia de STANMERE de omnibus debitis in quibus S. de Cheynduit ei tenebatur. Ita quod idem Judæus nec hæredes sui nihil exigere possint de prædicto Ada nec hæredibus suis ratione terræ de Stanmere de prædictis debitis.” The following specimen of the second kind is a charter of release, made by one Aaron, a Jew of Lincoln, to William Fossard, so early as 1176, A.D., or 22 H. 2, long before the exchequer of the Jews was established. “Sciant omnes legentes et audientes Litteras has, quod ego Aaron Judæus de Lincolnia, attestatione hujus meæ Cartæ quietum clamavi Willielmum Fossard de toto debito quod ipse vel pater ejus mihi debuerunt; et testificor, quod ipse est quietus de debito quod debuit vel mihi vel Josceo de Eboraco, vel cæteris Judæis subscriptis, viz., Kersun Elyae, Samsoni, Isaac, Judæo Pulcelle, vel ipsi Pulcelle vel Deuecresse de Danemarchia, usque ad festum S. Michaëlis anni Incarnationis Domini millesimi centesimi LXXVI. Hanc quietam clamantiam feci ei pro mille et CC. et LX. marcis unde Monachi de Mealse adquietaverunt eum versus me. Et sciendum quod quasdam Cartas hujus debiti jam reddidi, et eas si quas adhuc penes me habeo quamcitius potero reddam.――Mag. Rot. 9. R. I., Rot. 4. b. Everwichseira.” Maddox, in his “Formula Anglicana,” gives the following as a specimen of a Jewish shtar, or starr, in the French language. It is a general release from a certain Jew, Fitz-Hagyn by name, who acted as attorney for his father, to a certain John de Say.