[66] ‏תנן זמין קב״ה למבני ירושלים ולאחזאה חד ככבא קביעא מנצצא בע׳ רהטין ובע׳ זקין נהרין מניה באמצעות רקיעא וישתאבון ביה ע׳ ככבין אחרנין ויהא נהיר ולהיט ע׳ יומין וביומא שתיתאה יתחזי בכ״ה יומין לירחא שתיתאה [שביעאה] ויתכניש ביומה שביעאה לסוף ע׳ יומין יומא קדמאה יתחזי בקרתא דרומי וההוא יומא ינפלון ג׳ שורין עלאין מההיא קרתא דרומי והיכלא רברבא ינפול ושליטא דההוא קרתא ימות: זוהר חלק ג׳ דף רי׳ב ב׳:‎ [67] Comp. Beer, in Frankel’s Monatschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judenthums, vol. v, Leipzig, 1856, p. 158–160. [68] ‏וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא דוא״ו כדין וא״ו יוקים לה״א, בזמנא שית זמנין עשר שיתין נפש כדין שלימו וא״ו עשר זמנין וא״ו שית זמנין עשר. (דוא״ו) וא״ו סלקא (בעשר) בי׳ וא״ ונחתא בה״א אשתלים וא״ו גו עשר שית זמנין כדין הוו שיתין לאקמא מעפרא: זוהר הלק א׳ דף קי׳ו ב׳ קי׳ז ב׳‎ [69] Steinschneider, in Ersch und Gruber’s Encyklopädie, section II, vol. xxxi, p. 101; and Jewish Literature, Longman, 1857, p. 113. [70] ‏בחדש אדר כתב ר׳ יצחק דמן עכו כי עכו נחרבה בשנת חמשים לפרט ושנהרגו חסידי ישראל שם בד׳ מיתות ב״ד׳ ובשנת ס״ה היה זה ר׳ יצחק דמן עכו בנבארה באיטאליה וניצל מעכו ובשנת ס״ה עצמה בא לטוליטולה, ומצאתי בספר דברי הימים שלו ר״ל מר׳ יצחק דמן עכו הוא שעשה ספר קבלה בשנת חמלאך ונחרבה בזמנו עכו ונשבו כולם בזמן בן בנו של הרמב״ן ובזמן בן ר׳ דוד בן אברהם בן הרמב״ם ז״לי והוא הלך לספרד לחקור כיצד נמצא בזמנו ספר הזוהר אשר עשה ר׳ שומעון ור׳ אלעזר בנו במערה אשרי הזוכים לאמתתו׳ באורו יראו אור: ואמרי לאמתתו, מפני שזייף מקצת אשר זייף. ואמר שקבל כי מה שנמצא בלשון ירושלמי האמין כי הם דברי ר׳ שמעון. ואם תראה בלשון קדש האמן כי אינם דבריו רק דברי המזייף מפני שהספר האמתי הוא בלשון ירושילמי כלו וז״ל: ומפני שראיתי כי דבריו מופלאים ישאבו ממקור העליון המעיין המשפיע בלתי מקבלת בשכמל״ו, רדפתי אחריו ואשאלה את התלכמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה אשר לא נתנו ליכתב ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר. ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונות׳ זה אומר בכה וזה אומר בכה: שמעתי אומרים לי על שאלתי כי הרב הנאמן הרמב״ן ז״ל שלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו והביאו הרוח לארץ ארגון וי״א לאלקנטי ונפל ביד החכם ר׳ משה די ליאון הוא שאומרים עליו ר׳ משה דיודאל חגארה. וי״א שמעולם לא חבר רשב״י ספר זה, אבל ר׳ משה זה היה יודע שם הכותב ובכחו יכתוב ר׳ משה זה דברים נפלאים אלה, ולמען יקח בהם מחיר גדול כסף וזהב רב תולה דבריו באשלי רברבי ואמר מתוך הספר אשר חבר רשב״י ור׳ אלעזר בנו וחבריו אני מעתיק להם דברים אלו. ואני בבואי ספרדה ואבא אל עיר ואלדוליד אשר המלך (שם) ואמיצא שם לר׳ משה זה ואמצא חן בעיניו וידבר עמי וידר לי וישבע לאמר: כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם לא הספר הקדמון אשר חבר רשב״י אשר הוא היום בביתי במדינת ישבילי היא אוילה בבואך אלי שם אראך. ויהי אחר הדברים האלה נפרד ממני וילך ר׳ משה זח אל עיר ארבלא לשוב אל ביתו לאוילא ויחלה בארבלא וימת שם, וכשמעי הבשורה היטב חרה לי עד מות ואצא ואשים לדרך פעמי ואבא אל אוילא ומצאתי שם חכם גדול וזקן ושמו ר׳ דוד דאפן קורפו ואמצאה חן בעיניו ואשביעהו לאמר: הנתבררו לו סודות ספר הזוהר שבני אדם נחלקים זה אומר בכה וזה אומר בכה ור׳ משה עצמו נדר לי (לתת) אלי ולא הספיק עד שמת ואיני יודע על מי אסמוך ולדברי מי אאמין.