“Rav Papa says, do not think that it is necessary that both the man and the amulet must be approved; it is enough if the man be approved, even though the amulet be not approved. The proof is, that the Mishna says, ‘Unless the amulet be from an approved person,’ but does not say, ‘Unless the amulet be approved,’ from which it is plain. Our rabbies have taught thus, What is an approved amulet? Any amulet that has effected a cure, and done so twice or thrice. The doctrine holds good, whether the amulet be a written one, or made of roots—whether the man be dangerously ill or not—not only if he be epileptic, but that he may not become epileptic.” (Shabbath, fol. 61, col. 1.) From this it appears that there are two sorts of amulets, one containing some written words, the other made of roots of various kinds, and it is equally plain that the object of wearing them was either to prevent sickness or to effect a cure. On the Sabbath those only are lawful, which have been manufactured by a man, who has already established his character for making efficacious amulets, or which have been already tried and proved to be so. This is the doctrine of the Talmud, and let every Jew remember that this doctrine is not extracted from the legendary part, but from those laws which are binding upon the consciences of all who acknowledge an oral law. And this is not any private opinion of our own, as may be seen by referring to any compilation where the laws are collected, as for instance the Jad Hachazakah, where this law is thus expressed:— ויוצאין בקמיע מומחה ואי זה הוא קמיע מומחה זה שריפא לשלשה בני אדם או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים ׃ “It is lawful to go out with an approved amulet. What is an approved amulet? One that has cured three persons, or has been made by a man who has cured three persons with other amulets.” (Hilchoth Shabbath, c. xix. 14.) The Arbah Turim enters more at length into the subject, thus— אין יצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בג׳ אגרות ורפאו שלשתן דאתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא שאר לחשימ וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר , ולא שנא אתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש שחד באגרת אחת וריפא בו שלשה פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכ׳׳ש אתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג׳ אגרות וכל אחד הועילה לג׳ אנשים או לאדם אחד שלשה פעמים אתמחי גברא ללחש זה בכל אגרות שיכתוב ואתמחו אגרות הללו לכל אדם , אבל אם כתב ג׳ קמיעים לאדם אחד ורפאו ג׳ פעמים לא אתמחי גברא ולא קמיע , ומותר לצאת בקמיע מומחה לא שנא הוא של כתב או של עקרין בין בחולה שיש בו סכנה בין שאין בו סכנה , ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה אלא אפילי לא אחזר חחולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו שרי ׃