[38] Hieros. Berach. p. 3. b. [39] Vide supra, p. 26. [40] Ibid. p. 28. [41] Comp. Wolfii Bibl. Rabbin. Vol. i. pp. 932–936; Ewald und Dukes, Beiträge zur Geschichte der Alten Auslegung und Spracherklärung des Alten Testamentes, Zweites Bändchen, p. 5, seqq. We must confess that Dukes’ arguments, here produced against the genuineness of this commentary, appear inconclusive. Such an allegorical exposition is just what might have been expected from Saadias, judging from his predilection for Rabbinisms and allegorising, which appears in his translation of the Pentateuch. Moreover, ‏רבים מההלקים‎ does not necessarily imply commentaries written before Saadias, but may refer to the opinions of some of his contemporaries. It is, however, probable that the translator of it into Hebrew has omitted some verbal explanations, deeming them unnecessary for his purpose. [42] ‏שיר השירים דע אחי כי תמצא רבים מתחלקים בפירוש שיר השירים ובאמת הם מתהלקימ שנמשל שיר השירים למנעולים שברחו מפתחותיהן ויש אומרים שהוא נאמר על מלכות בני ישראל ויש אומרים על ימות המשיח ויש אומרים בעבור הגלרת ומשיה ואומרים כי דודי הוא משיח וכלה התורה וזה חטא וטעות גדול וראש כפרנות, אבל האמת כי דודי הק״בה שנאמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו ו פרש אותו ישעיה הנביא ואמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל וזכר שלמה בזה הספר מיציאת מצרים עד אחר ימות המשיח והמשיל לישראל עם הק״בה לחתן עם כלה שהוא קרוב אליה והיא קרובה אליו וכשבא עמה בראשונה מבית אביה קראה רעיתי וכשהגיע עמה לביתו קראה כלתי וכשמצאה חן בעיניו קרא אותה אחותי ושבח אותה מהראש ועד הרגלים וכשקצף עליה אחר כך שבה היא והללה אותו מהראש ועד הרגליﬦ אחר כך שב הוﬡ והלל אותה פעם שניה ובשלﬡ נכון לבﬡ החתן עﬦ הכלה אלﬡ בשטר ועדיﬦ לכך תחלﬨ דבור שלמה אמר ישקני מנשיקוﬨ פיהו הטעﬦ הﬦ המצות והחקיﬦ שנתן הק״כה לישראל ל ידי מושה ואהרן ומדים הצדיקים והוא תורה שבכתב ותורה שבל פה ד שיבא לישראל שם טוב בערלם בחכמתם שנאמר ויבא לך שם בגוים ביופיך כי כליל הוא עד שרבו אומות העולם להכנס תהת כנפי חשכינה ולהתגייר והם ערב רב ויתרו ואהרים ולכך אמר לריח שמניך טובים והטעם שנסה הק״בה ממצרים עד בּואם בארץ כנען אם הולכים בדרכיו שנאמר לכתך אחרי במדכר כארץ וגו״.‎ ‏משכני הטעם אומר בזה הפסוק הילוך ישרﬡל בירﬡת קב ׳ה וכיון ששמעו עשר דברות בששה כסיון ועשיית העגל בי ׳ז בתמוז תמה שלמה ואמר בעבורם‎ ‏שחורה אני הטעם שחורה ונﬡוה שחורה בעבודת העגל ונאוה בשומען עשר דברות ואמרו ישראל ששכח עונם בשלשת אלפי איש רשעי ישראל שעבדו ע ׳ז שהרגו נגד השמש לכפר חטא גדול שנאמר כ, אתה עשית בסתר ואני ﬡעשה נגד כל ישראל ונגד השמש והאומות שמוני נוטרת עבודת אלהים אחרים שעבדתי עבודה זרה שנאנמר וימירו את כבודם בתכנית שור אוכל עשב‎ [43] Vide Sachs, Religiöse Poesie der Juden in Spanien, p. 267. Zunz, die Synagogale Poesie des Mittelalters, pp. 63, 64. [44] This refers to the giving of the Law, and God’s speaking face to face. Compare the Chaldee on the verse. [45] Through receiving the law Israel was anointed, i.e., became wise, and the fame of their wisdom was diffused abroad. Compare Saadias on the passage. [46] i.e., Let the guiding Pillar allure us in the path of obedience.