“To rest on the seventh day from work is an affirmative precept, for it is said, ‘On the seventh day thou shalt rest.’ Whosoever, therefore, does any work, annuls an affirmative, and transgresses a negative precept, for it is said, ‘Thou shalt do no manner of work.’ What is meant by being guilty on account of doing work? If it be done voluntarily and presumptuously, the meaning is, that he is liable to excision, and if there were witnesses and a warning, he is to be stoned. If he did it in error, he must bring a certain sin-offering.” (Hilchoth Shabbath, c. i. 1.) This sounds something like the law of Moses, but is in reality far more severe. The whole force depends upon the meaning of the word “work,” and the rabbinical sense would entirely destroy the peace of society. If, for instance, a poor man could not afford to have his Sabbath lamp burn all day, and should extinguish it to save the oil; or if a humane man should see burning coals in some place likely to do injury to others, and should extinguish them, they would both be guilty, and if some zealous Talmudists happened to be present, and first remonstrated with them on the unlawfulness of the act, they would both be tried, found guilty, and stoned to death:— כל העושה מלאכה בשבת אע׳׳פ שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה , כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרס של נר מפני שהכבוי מלאכה והרי נתכוון לכבות ואע׳׳פ שאין צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרס או מפני הפתילה הרי זה חייב , וכן המעביר את הקוץ ד׳ אמות ברה׳׳ר או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בו רבים חייב ואע׳׳פ שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף חהעברה אלא להרחיק ההיזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה ׃